Orlah
Daf 2a
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק גֶּפֶן שֶׁעָלַת בְּמָקוֹם חוֹרְשִׁין פְּטוּרָה מִן הֶעָרְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ נְטָעָהּ. וְהָתַנִּינָן הָעוֹלֶה מֵאֵילָיו חַייָב בְּעוֹרְלָה. תַּמָּן בְּשֶׁנְּטָעָן בְּמָקוֹם יִישׁוּב. בְּרַם הָכָא שֶׁנְּטָעָהּ בְּמָקוֹם חוֹרְשִׁין. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה כְדֵי טְפֵילָתָהּ. אֲבָל אִם הָֽיְתָה עוֹשָׂה כְדֵי 2a טְפֵילָתָהּ חַייֶבֶת.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Simon b. Ioçadaq: Une vigne qui a poussé au milieu d’un bois (isolée) est dispensée de l’Orla; et R. Yossé ajoute qu’il y a dispense même si on l’a plantée là (isolée). Mais n’a-t-on pas dit ci-après (§ 2): ''Ce qui pousse spontanément est soumis à la halla''? Plus loin, il s’agit d’une plantation venue dans un endroit habité, tandis qu’ici il s’agit d’une plantation survenue isolément dans un bois. R. Eliézer dit: la dispense a lieu lorsqu’il n’y a rien à recueillir en même temps dans le voisinage (les fruits ne valent pas les frais de transport); mais s’il y a de quoi, l’obligation subsiste.
Pnei Moshe non traduit
במקום חורשין. בתוך היער של עצים ואינו מקום יישוב פטור מן הערלה:
א''ר יוסי. לאו דוקא שעלתה מעצמה אלא אפי' נטעה במקום שאינו יישוב פטורה דלא חשיבא עליה. והתנינן. במתני' דלקמן והעולה מאליו חייב בערלה ומשני דתמן שנטען במקום יישוב כלומר דכל הני דקחשיב במתני' דלקמן בשנטען במקום יישוב והתם הוא דאמרינן דהעולה מאליו ג''כ חייב בערלה ברם הכא במקום חורשין ואינו מקום יישוב ואפי' בשנטען שם פטורין:
הדא דתימר. דפטורין דוקא בשאינה עושה כדי טפילת' אם רוצה להטפל בפירותיה ולהביאן למקום היישוב אבל אם הוא עושה כל כך שיש בה כדי טיפולה להביאן למקום היישוב חייבת בערלה דהויא כאלו בתחילה עומדת במקום היישוב היא:
רַב חוּנָה שָׁאַל אֶתְרוֹג שֶׁנְּטָעוֹ לְמִצְוָותוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּעָרְלָה. חָזַר רַב חוּנָה וְאָמַר אֶתְרוֹג שֶׁנְּטָעוֹ לְמִצְוָתוֹ חַייָב בְּעָרְלָה. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן וּלְקַחְתֶּם לָכֶם וְלֹא מִן הַמִּצְוָה. תַּמָּן וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בְּדָמִים לֹא מִן הַמִּצְוָה. בְּרַם הָכָא כְּמַה דְתֵימַר גַּבֵּי שׁוֹפָר יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם מִכָּל מָקוֹם. וָכָא שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵילִים לֹא יֵאָכֵל מִכָּל מָקוֹם. מַה בֵינוֹ לִמְשַׁמֵּר פֵּירוֹתָיו לְעֵצִים. כְּשֵׁם שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּפִרְיוֹ כָּךְ הוּא רוֹצֶה בְּעֵצוֹ. בְּרַם הָכָא רוֹצֶה הוּא בְּפִרְיוֹ וְאֵין רוֹצֶה בְּעֵצוֹ. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה פֶּרִי אִם אוֹמֵר עֵצוֹ אֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְחָג. מַה דָמֵי לָהּ. זַיִת שֶׁנְּטָעוֹ לְהַדְלִיק בּוֹ בַחֲנוּכָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן זֶה דְּבַר תּוֹרָה זֶה מִדִּבְרֵיהֶם וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. מַה דָמֵי לָהּ. זַיִת שֶׁנְּטָעוֹ לְהַדְלִיק בּוֹ אֶת הַמְּנוֹרָה. זֶה דְּבַר תּוֹרָה וְזֶה דְּבַר תּוֹרָה.
Traduction
R. Houna demanda: lorsqu’on a planté l’arbre du cédrat afin d’employer le fruit au précepte de la présentation à la fête des tentes, est-ce que l’orla lui est applicable? —Oui, répondit R. Houna lui-même à la question posée. Mais n’a-t-on pas déduit de l’expression biblique (Lv 23, 40): Vous prendrez pour vous, qu’il ne faut pas employer ce qui est déjà destiné à un précepte légal? (Comment donc le cédrat peut-il être applicable à la fois à la présentation et à l’orla)? Là, cette expression veut dire qu’il faut acquérir le fruit en le payant, sans l’acheter par le montant d’un précepte dû; tandis qu’ici la même expression ''à vous'' autorise de prendre le fruit de n’importe où, selon le verset précité: ''pendant trois ans, ils vous seront interdits; il n’en sera pas mangé'', conforme à ces mots usités pour la sonnerie du Shofar (Nb 29, 1): Ce sera pour vous le jour du son éclatant des trompettes. Quelle différence y a-t-il entre la conservation du cédrat (6)Pourquoi ne pas appliquer aussi à ce cas la dispense de l'orla pour la consommation, si la plantation a eu lieu pour le bois? et la mise de côté d’autres fruits pour les brûler comme bois? C’est qu’en ce dernier cas on aime également le fruit et le bois; tandis qu’ici, pour le cédrat, on se complaît à goûter le fruit, non l’arbre. On peut encore le prouve de ce que R. Hanina dit: le cédrat est appelé dans la bible (ibid.): fruit, et pour admettre la dispense d’orla, il faudrait supposer qu’il a été planté pour servir de bois, auquel cas on ne peut pas s’en servir pour le précepte de l’offre du fruit à la fête des tentes. Quel exemple peut-on lui comparer qui soit également soumis à l’orla, malgré sa destination ou précepte? L’olivier planté pour employer l’huile aux lumières de la fête des Macchabées. Mais, objecta R. Yossé bar R. Aboun, le cédrat est un précepte légal, et les lumières à la fête des Macchabées ne sont qu’une prescription rabbinique? Et ne va-t-il pas sans dire qu’en ce dernier cas l’obligation de l’orla est maintenue, parce qu’il s’agit d’une règle rabbinique, que l’on ne saurait lui comparer? Citons alors l’olivier planté dans le but d’employer l’huile à allumer le chandelier au Temple, ce qui est aussi un précepte légal (et pourtant on lui applique l’orla).
Pnei Moshe non traduit
אתרוג שנטעו. מתחילה שיהא למצוה מהו שחייב בערלה. וחזר רב הונא ופשט לנפשיה שחייב בערלה דלא אימעוט נטיעה למצוה מן הכתוב ופריך ולא כן תנינן ומייתי לה לקמן בריש לולב הגזול דדריש ולקחתם לכם ולא מן דבר שהוא למצוה כגון של מעשר שני וכיוצא בו ומשני דתמן שפיר הוא דדרשינן ולקחתם לכם בדמים ולא מדבר שהוא כבר למצותו אבל הכא דינו כמה דתימר בשופר של מצוה שאם תקע בו יצא דדרשינן יום תרועה יהיה לכם מכל מקום וכן הכא דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים לכם מכל מקום ואפי' בנטוע בתחילתו למצוה:
מה בינו למשמר פירותיו לעצים דפליגי לעיל בהא לענין מעשרות ואימא הכא נמי לענין ערלה דזה נטעו בתחילה שיהא משמרו לשם מצוה וקאמר דלא דמי דהתם כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצו דהא עיקר הנטיעה לעצים היא וכדפרישית לעיל אלא שהוא משמר גם להפירות שעלו בו ואינו מפקיר אותם אבל הכא מה שהוא משמרו משום הפרי הוא ובפריו הוא שרוצה ולא איכפת ליה בעצו:
ועוד מן הדא דאמר ר' חנינא. עלה. פרי אם אומר עצו אין אדם יוצא בה ידי חובתו בחג. כצ''ל ותיבת בפסח שבא בכאן בספרים בטעות הוא דמה שייך פסח לכאן כלומר דר' חנינא פירש בה בהדיא דלפרי עיקר כוונתו לזה שנטעו שאם אומר אתה לעצו הלא אין אדם יוצא בה י''ח בחג בהעץ של אילן אתרוג וא''כ הדין בו לענין ערלה ככל אילנות שנוטען בשביל הפרי שלהן וחייבין בערלה:
מה דמי לה. ומה הוא דמצינו עוד שהוא דומה לדין אתרוג שנטעו למצותו ולחייבו בערלה אף בשנטעו לשם מצוה וקאמר דה''נ אשכחן בזית שנטעו להדליק בשמן שלו בנר חנוכה וקאמר ר' יוסי בר' בון ומה דמיון הוא זה הרי זה האתרוג דבר תורה ונר חנוכה הוא מדבריהם ואת אמר הכין בתמיה פשיטא הוא דהיכי ס''ד דמצוה דרבנן תפטור לערלה שהיא דבר תורה ודאיצטריך לדמויי לדין דאתרוג אלא מה דמי לה אם אתה רוצה לדמות להא דאתרוג זה הוא בזית שנטעו להדליק בשמן שלו את המנורה במקדש דזה וזה ד''ת הוא וחייב בערלה כמו דאמרינן באתרוג:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן נְטָעוֹ צַד הַתַּחְתּוֹן לִסְייָג וְהָעֶלְיוֹן לְמַאֲכָל. צַד הַתַּחְתּוֹן לְמַאֲכָל וְהָעֶלְיוֹן לִסְייָג. אָמַר לֵיהּ הִיא הָדָא הִיא הָדָא. הִיא צַד הַתַּחְתּוֹן לִסְייָג וְהָעֶלְיוֹן לְמַאֲכָל. הִיא צַד הָעֶלְיוֹן לִסְייָג וְהַתַּחְתּוֹן לְמַאֲכָל. כֵּיצַד הוּא יוֹדֵעַ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מֵבִיא זְמוֹרָהוּמְסַייֵם עַד כָּאן לִסְייָג מִכָּן וָאֵילָךְ לְמַאֲכָל.
Traduction
– A propose de l’avis de R. Yossé dans notre Mishna, R. Simon b. Eliakim demanda devant R. Yohanan: On sait par lui la règle lorsque le côté inférieur doit servir de haie et le supérieur pour la consommation; mais au cas inverse, quelle est la règle? C’est la même chose répondit-on (le bas est soumis, le haut est dispensé). A quoi reconnaît-on la limite du haut et du bas? On la désigne par une branche, dit R. Yona, apposée lors de la plantation.
Pnei Moshe non traduit
נטעו. שיהא צד התחתון שלו לסייג והעליון שלו למאכל א''נ איפכא צד התחתון למאכל וכו' מהו:
א''ל. ר' יוחנן הוא הדא הוא הדא הוא צד התחתון וכו'. כלומר דין אחד להם דבין כך ובין כך מה שהוא למאכל חייב ומה שהוא לסייג פטור:
כיצד הוא יודע. לכוין מה שהוא אסור ומה שהוא מותר:
מביא חוט אחד. ומודד את האילן עד חציו ומסיים המקום עד כאן לסייג מכאן ואילך למאכל:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי נִיחָא צַד הַתַּחְתּוֹן לִסְייָג וְהָעֶלְיוֹן לְמַאֲכָל. צַד הַתַּחְתּוֹן לְמַאֲכָל וְהָעֶלְיוֹן לִסְייָג גָּדַל מִתּוֹךְ אִיסּוּר וְאַתְּ אָמַר הָכֵן. רִבִּי זְעִירָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בָּצָל שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר.
Traduction
R. Zeira objecta: l’hypothèse de la Mishna est justifiable; mais si la partie inférieure est destinée à la consommation, comment le haut qui profite de la sève du bas est-il dispensé? Il se conforme à ce qu’il dit ailleurs (7)(Kilayim 5, 7), fin. au nom de R. Jonathan: lorsqu’on a arraché un oignon provenant d’une vigne où il y a des plants hétérogènes et qu’on l’a replanté ailleurs, quelle que soit l’augmentation survenue, il reste interdit, parce que le produit de l’interdit ne peut pas servir à l’annuler (de même, il admet ici pour l’arbre que la sève supérieure provenant du bas qui est interdit reste soumis, quelle que soit l’addition la partie supérieure; tandis que R. Yohanan admet en ce cas l’annulation). – Lorsqu’on a planté d’abord un arbre pour l’utiliser comme haie et qu’après réflexion faite on veut en manger les fruits, cette pensée l’emporte et entraîne le devoir de l’orla; si au contraire on l’a planté d’abord pour la consommation et qu’ensuite on se propose d’en faire une clôture, l’espèce reste toujours la même, et l’on ne saurait supprimer l’interdit.
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא בעי. עלה דהניחא אם צד התחתון לסייג והעליון למאכל דאין גידולי העליון מתגדלין מן האיסור דהצד התחתון מותר הוא אלא אם צד התחתון הוא למאכל והעליון לסייג הרי העליון גדל מן האיסור של צד התחתון ואת אמר הכין בתמיה דאף בזה פטור הוא את של סייג מן הערלה ואמאי הרי גדל הוא מן האיסור:
ר' זעירא כדעתיה. כלומר מה שהוקשה לו זה משום דלטעמיה הוא דאזיל דאמר לעיל בפ''ה דכלאים בצל של כלאי הכרם שעקרו ממקום האסור ושתלו במקום אחר אפי' מוסיף כמה במקום ההיתר נשאר אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור כלומר שהגידולין הבאין מחמת האיסור אע''פ שהגידולין עצמן היתר הן שהרי שתלו במקום אחר אע''פ כן אין מעלין ומבטלין את עיקר האיסור ונשאר באיסורו וה''נ מכיון שהעליון גדל הוא מכח התחתון שהוא אסור הוו להו גידולי איסור ואסור ואע''פ שהעליון גדל ג''כ מצד עצמו והוא היתר אין גידולי היתר שבו מעלין את האיסור שבו:
Orlah
Daf 2b
נְטָעוֹ לִסְייָג וְחִישֵּׁב עָלָיו לְמַאֲכָל בָּא בְמַחֲשָׁבָה. לְמַאֲכָל וְחִישֵּׁב עָלָיו לִסְייָג לֹא כָּל הִימֵינוּ. נְטָעוֹ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לִסְייָג מִכָּאן וְאֵילָךְ חִישֵּׁב עָלָיו לְמַאֲכָל מִכֵּיוָן שֶׁחִישֵּׁב בָּהּ מַחֲשֶׁבֶת חִיּוּב יְהֵא חַייָב. וְהָתַנִּינָן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִילוּ הַפְּנִימִי לְמַאֲכָל 2b וְהַחִיצוֹן לִסְייָג הַפְּנִימִי חַייָב וְהַחִיצוֹן פָּטוּר. תַּמָּן לְמַאֲכָל לְמַאֲכָל לְעוֹלָם. לִסְייָג לִסְייָג לְעוֹלָם. בְּרַם הָכָא מִכֵּיוָן שֶׁעִירֵב בּוֹ מַחֲשֶׁבֶת חִיּוּב יְהֵא חַייָב.
Traduction
Lorsqu’on l’a planté une première année comme clôture et qu’après cet espace de temps on veuille en manger les produits, dès que l’on a eu une intention qui entraîne l’obligation, celle-ci subsiste. Mais notre Mishna ne dit-elle pas: ''Selon R. Yossé, si même dans un seul arbre on destine la branche intérieure à la consommation et l’extérieure pour servir de haie, l’intérieure seule est soumise à l’orla, non l’extérieure''? (Ne devrait-on pas dire aussi que, malgré la dispense des premières années, l’obligation survient plus tard)? Non, parce que là le côté destiné à la consommation le sera toujours, de même que celui devant servir de haie persistera toujours comme tel. tandis qu’ici (pour le changement de but), dès qu’il est survenu une pensée entraînant l’obligation, celle-ci l’emporte.
Pnei Moshe non traduit
נטעו לסייג. בתחילה ואח''כ חישב עליו למאכל בא במחשבה כלומר בא לחיוב במחשבה זו והכי תני בת''כ פ' קדושים בהדיא נטעו לעצים וחישב עליו מנין ת''ל כל עץ מאימתי מונה הוא לו משעת נטיעתו והכי תני לה נמי בתוספתא דמכלתין:
למאכל וחישב עליו. אח''כ לסייג לא כל הימנו להפקיע חיובו שבתחילה נטעו למאכל:
נטע. שיהא שנה ראשונה לסייג ומכאן ואילך חישב עליו שיהא למאכל מכיון שחישב עליו מחשבת חיוב ג''כ בדין הוא שיהא חייב דהיינו קמייתא:
והתנינן ר' יוסי וכו'. ואמאי צד החיצון פטור הרי גם כאן נתחייב בו מחשבת חיוב של צד הפנימי ומשני דלא דמייא להך דר' יוסי במתני' דתמן הצד הפנימי שהוא למאכל לעולם הוא למאכל ומה שהוא לסייג לעולם הוא לסייג ואין כאן עירוב מחשבת חיוב אבל הכא מכיון שנתערב בו בכולו מחשבת חיוב בדין הוא שיהא חייב:
נטעו. שיהו כל שלש שנים הראשונים לסייג ומכאן ואילך חישב עליו שיהא למאכל והוסיף האילן אח''כ בגידולו פליגי אמוראי בתוספתו דאלו לא הוסיף הרי כל ג' שנים של ערלה לא היה בו צד חיוב וכן דין רבעי ג''כ אין לו כדלקמן דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי אלא בתוספת שלו ס''ל לר' ירמיה דנמי פטור מן הערלה כדמפרש טעמיה לקמן ור' בא ס''ל דהתוספת חייב דהוי כנטיעה בתחילה:
נְטָעוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִסְייָג מִיכָּן וָאֵילָךְ חִישֵּׁב עָלָיו לְמַאֲכָל וְהוֹסִיף תּוֹסַפְתּוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר הַתּוֹסֶפֶת פְּטוֹר. רִבִּי בָּא אָמַר הַתּוֹסֶפֶת חִיּוּב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא דִרִבִּי יִרְמְיָה מִתְחַמְיָא קַשְׁיָא וְלֵית הִיא אֶלָּא נִיחָא. כְּהָדָא דְתַנֵּי שָׂדֶה שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ לִפְנֵי גוֹי וּלְקָחָהּ יִשְׂרָאֵל רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַתּוֹסֶפֶת פְּטוֹר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַתּוֹסֶפֶת חִיּוּב. וְהָכָא עִיקָּרוֹ פְטוֹר וְתּוֹסַפְתּוֹ חִיּוּב.
Traduction
Lorsque pendant 3 ans la plantation a eu lieu dans le but de servir comme haie, et qu’après ce temps on se propose de manger ses fruits, quelle sera la règle pour une nouvelle branche survenue en la 4e année? Selon R. Jérémie, cette nouvelle branche est dispensée de l’orla (au même titre que le tronc); selon R. Aba, elle est soumise à l’orla (l’arbre même n’ayant pas encore été soumis, le moment de dispense n’a pas encore lieu). R. Yossé dit: l’avis de R. Jérémie semble être une objection, à savoir pourquoi cette branche additionnelle est soumise; mais en réalité elle est une assertion affirmative (complémentaire). C’est ainsi que l’on a dit (8)Ci-dessus (Halla 3, 3).: lorsque le blé d’un champ est parvenu au tiers de sa maturité pendant qu’il était en la possession d’un païen et qu’ensuite un israélite l’a acheté, ce qui a crû après l’acquisition est dispensé des droit, selon R. aqiba; mais, selon les autres sages, les redevances sont dues. De même ici, le tronc est dispensé de l’orla, et pourtant la partie additionnelle y est soumise.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי הדא דר' ירמיה מתחמי קשיא. כלומר לפום ריהטא נראה דקשיא על דברי ר' ירמיה מחכמים דברייתא דלקמיה ואפ''ה לית היא אלא ניחא ולא קשיא מידי כדמפרש ואזיל:
דתני. בתוספתא והובאה לעיל בפ''ה דפאה ובכמה מקומות שדה שהביא שליש לפני הגוי וחזר ולקחה ישראל ממנו ר''ע אומר התוספת שגדלה ברשות ישראל פטור מן המעשרות לפי שכבר הביאה שליש ביד הגוי והגיעה התבואה לעונת המעשרות בעודה ברשות הפטור וחכמים אומרים התוספת שהוסיפה ביד ישראל חייבת וזהו דנראה דקשיא על ר' ירמיה דהא חכמים מחייבי כאן בתוספת ואע''פ שהביאה שליש ביד הגוי:
והכא עיקרו פטור ותוספתו חייב. בתמיה וסיומא דמילתיה דר' יוסי הוא וכלומר דמכל מקום ניחא היא ולא קשיא על הא דר' ירמיה דשאני התם שהרי התוס' מיהת בחיוב היא שניתוסף ביד הישראל ואין אתה פוטרו בשביל שליש הראשון שיש בו מהפטור דהגדל בחיוב חייב הוא ותורם ומעשר לפי חשבון כדאמרינן לעיל בפ''ה דמעשרות בהל''ד אבל הכא הרי עיקרו פטור הוא לגמרי מן הערלה שכבר עברו עליו שלש שנים הראשונים בפטור והיאך יהא התוספת חייב שניתוסף בו אח''כ מהעיקר שאין בו צד חיוב כלל אלא ודאי בדין הוא שהתוספת פטור כר' ירמיה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּל שֶׁאֵין לוֹ עָרְלָה אֵין לוֹ רְבָעִי. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָרְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה עִיקַּר עָרְלָה צְרִיכָה לֵיהּ וְאֵין עִיקַּר עָרְלָה פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ שָּׁנִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עִיקַּר רְבָעִי צְרִיכָה לֵיהּ כָּל שֶׁאֵין לוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין לוֹ עָרְלָה אֵין לוֹ רְבָעִי.
Traduction
R. Yohanan dit que, selon R. Ismaël, ce qui n’est pas soumis aux 3 années d’orla ne l’est pas non plus à la 4e année de consécration. R. Yohanan lui-même exige qu’il y ait 3 ans d’orla pour qu’elle soit effective. Or, R. Yona l’explique ainsi: cette assertion indique quel est le principe de l’orla, à savoir qu’elle n’est pas réelle à moins de 3 ans (en cas de plantation dans un but stérile pendant 2 ans, il n’y pas d’orla pour la 3e année, ni de consécration en la 4e). Selon R. Yossé, l’important est d’indiquer que la consécration en la 4e année n’a pas lieu sans l’orla de 3 ans (quoique celle-ci puisse survenir parfois en la 3e année seule).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן דברי ר' ישמעאל וכו'. כלומר תנינן בחדא ברייתא דס''ל לר' ישמעאל דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי והשתא מיבעי ליה לר' יוחנן היכי דמי האי דר' ישמעאל אם עד שיהא לו שלש שנים ערלה קאמר דאז יש לו דין רבעי או אפי' אם אין לו אלא שנה אחת מערלה או שתים וכגון שנטעו שנה אחת או שתים שיהא לסייג ומכאן ואילך למאכל דבכה''ג יש לו מיהת דין ערלה בשנה אחת או שתים משלש שנים יש לו דין רבעי ומשום דר' יוחנן סתם דבריו בהבעי' דיליה ואיכא לפרושי להכי ולהכי פליגי בהא תלמידיו ר' יונה ור' יוסי דר' יונה מפרש דעיקר ערלה צריכה לי' לר' יוחנן כלומר בעיקר דין ערלה נסתפק כאן אם השנה או השתים שהן למאכל נוהגת בו דין ערלה או לא לפי שאין עיקר ערלה פחות שנים כלומר השנים של ערלה והן שלש שנים ולפיכך נסתפק לו דהואיל וכאן אין בהאילן הזה שלש שנים שלמים של חיוב ערלה איכא למימר דשוב אין בו דין ערלה כלל ואפי' באותה שנה או שתים שהן של מאכל ור' יוסי מפרש לה להבעי' של ר' יוחנן דעיקר דין רבעי הוא דצריכה ליה אם דוקא שלש שנים חיוב ערלה בעינן לדין רבעי או לאו דוקא ג' שנים אלא שיהא בו מיהת דין ערלה ואפי' בשנה אחת נוהגת בו אח''כ דין רבעי ור' ישמעאל ה''ק כל שאין לו ערלה כלל אין לו רבעי ולאפוקי אם היה לו ערלה אפי' שנה אחת מג' שנים הראשונים יש לו דין רבעי וכדפרישית מעיקרא אבל לענין דין ערלה באילן הזה לא מספקא ליה לר' יוחנן דמסתברא דאותה שנה מהג' שנים שהוא למאכל נוהג בו דין ערלה ועד שיעברו עליו ג' שני ערלה עם אותה שנה:
תַּנֵּי אִילָן שֶׁמִּקְצָתוֹ נָטוּעַ בָּאָרֶץ וּמִקְצָתוֹ חוּץ לָאָרֶץ מִכֵּיוָן שֶׁמִּקְצָתוֹ נָטוּעַ בָּאָרֶץ כִּילּוּ כּוּלּוֹ בָאָרֶץ דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר צַד הַנָּטוּעַ בָּאָרץ חַייָב צַדהַנָּטוּעַ חוּץ לָאָרֶץ פָּטוּר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן נַעֲשֶׂה כְטְבֵל וְכִמְעוּשָּׂר מְעוּרָבִין מִזֶּה עַל זֶה.
Traduction
On a enseigné (9)Nischmath Adam, fin.: lorsqu’un arbre se trouve planté à la limite, moitié en Palestine, moitié au dehors, il est soumis aux dîmes, car dès qu’une partie est à l’intérieur, le tout est censé y être. Tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Simon b. Gamliel, le côté seule qui se trouve à l’intérieur y est soumis, non celui qui est à l’extérieur (il n’admet pas la communication de la sève). R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: on considère de tels produits comme un mélange d’objets libérés et d’autres non libérés à parts égales (et si l’on a des fruits en dehors de ceux-là, on pourra en libérer la partie soumise).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא והובאה לעיל בפיאה פ''ד ובדמאי:
כאלו כולו בארץ. דהשרשים יונקין זה מזה וכדמפרש ר' יוחנן לקמיה:
נעשה כטבל ומעושר. כלומר אליבא דר' קאמר משום שנעשה כטבל וחולין מעורבין זה בזה ולענין זה הוא כאלו כולו בארץ שמה שהוא יונק מצד ח''ל הוא חולין וכמעושר הוא ומצד של א''י הוא טבל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source